<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ב'</h1>
<h2>דף מג:</h2>
מפשוטן של ברייתות (מו"ק כ"ג א') מוכיח שאבל אסור בנישואין כל שלשים יום ודוקא נישואין גמורין שיוכל לבעול אבל נישואין לבד פעמים שמותר, ומותר לארס אפילו ביום המיתה (ע"פ רמב"ם אבל פ"ו ה"ה שם ע"ש בכס"מ) אבל אין עושין סעודת אירוסין. ולכאורה משמע בפרק החולץ (יבמות מ"ג ב' ותד"ה שאני) דאף לארס אסור גבי שאני אבילות חדשה שאסור לארס מה שאין כן באבלות ישנה דתשעה באב. ומי שמתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלש רגלים, במה דברים אמורים שקיים מצות פריה ורביה מקודם וגם יש לו מי שישמשנו וגם אין לו בנים קטנים אבל יש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו כדאיתא בירושלמי (יבמות דף כ"ח ב') מותר לארס ולכנוס מיד (ע"פ לשון רמב"ם שם ע"ש ובכס"מ) לאחר או שמא אפילו תוך שבעה כמו שמצינו (מו"ק כ"ג א') ביוסף הכהן (תו' יבמות שם בשם ר"ת ע"ש). ובירושלמי (שם) במקום יוסף הכהן שונה רבי טרפון שאמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך, ומסיים בה אף על פי שכנסה לא בא עליה עד לאחר שלשים יום, הילכך אסור לו לבא עליה עד אחר שלשים יום (ע"פ רמב"ם שם). ומי שאין לו בנים כלל לא יכנוס עד לאחר שלשים יום שיוכל לבעול כך כתב רבינו שמשון בשם רבינו יצחק בתוספות דכתובות (ד' א' תד"ה אבל). והא דתניא במסכת שמחות (פ"ז) במה דברים אמורים כשיש לו בנים גדולים אבל אם אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אשה אחרת אחר שלשים יום, ועתה לישא לאו דווקא למי שיש לו בנים קטנים דאפילו תוך שלשים יום מותר כאשר בארנו אלא לישא ולבעול קאמר ואיידי דנקט לישא שהוא דווקא למי שאין לו בנים לפירוש רבינו יצחק נקט לישא למי שיש לו בנים קטנים. ואשה מותרת לינשא בתוך ימי אבלותה למי שיש לו בנים קטנים כמו שמצינו ביוסף הכהן שמתה אשתו (תו' כתובות שם) בערב הפסח. ורבינו יצחק ברבי אברהם אומר (מו"ק כ"ג א' תד"ה ואמר) כי אותה כניסה היתה נמי לאחר שבעה שהרי יום אחד לפני הרגל בטלה הימנו גזירת שבעה. וקשה קצת לפי הירושלמי ששונה רבי טרפון ושם לא מצינו שמתה אשתו בערב פסח.
